בין בני זוג מתקיים חוזה בלתי כתוב, ולעיתים גם בלתי מודע.
הוא נוצר ברגעי ההתאהבות.
יש שם תחושת שלמות.
כל אחד משלים משהו שחסר אצל האחר.
בבסיסו, החוזה אומר:
כל אחד מביא אל הקשר איכות טבעית שלו, ויחד נוצרת הרמוניה.
אחד מביא פרקטיות, השנייה קלילות וחן.
אחד עדינות, השנייה החלטיות.
עם הזמן, קונפליקטים מתחילים להופיע.
לעיתים הם נובעים מהפרה של אותו חוזה.
כדי להבין קונפליקט לעומק, אפשר לשאול:
איזו איכות של בן או בת הזוג שלי חסרה לי ברגע הזה?
ואז שאלה נוספת:
האם זו איכות שחסרה לי בתוכי?
שווה לעצור לרגע ולהיזכר בתחילת הקשר.
במה התאהבתי?
לעיתים אנחנו נמשכים בדיוק לאיכויות שאנחנו רוצים לפתח בעצמנו.
דרך בן או בת הזוג, אנחנו מנסים להרגיש שלמים יותר.
לדוגמה:
אני כועס כשהבית מבולגן.
אבל מתחת לכעס, ייתכן שאני פוגש חוסר בסדר או אסתטיקה, משהו שאני רוצה יותר בחיים שלי.
כשהאיכות הזו מתבהרת, מתאפשר דיאלוג אחר.
במקום האשמה:
“אני מבין כמה חשוב לי שיהיה בבית סדר ואסתטיקה.
זה נותן לי שקט, ואני עדיין לומד איך ליצור את זה.”
ומתוך זה, האחריות חוזרת אליי.
אני מתחיל לפתח את האיכות הזו בתוכי, לא רק לצפות לה מהצד השני.
כך תשומת הלב עוברת לשורש הקונפליקט.
החוזה הבלתי כתוב נעשה גלוי.
זה דורש לעצור לרגע.
אבל זה שווה את זה.
וזה יכול לחזק מאוד את הקשר.