פחדים ותענוגות

אני רוצה לדבר על נושא מפחיד הנקרא פחד.

נראה שמה שלא נעשה, תחושת הפחד היא חלק מחיינו. יש החווים אותה כדאגות וחששות קטנים לאורך היום ויש החיים ברמת חרדה גבוהה או התקפי חרדה תכופים.

הפחדים באים בצורות מגוונות: פחד להתחיל או להפסיק משהו, פחד להגיד את מה שאנחנו מרגישים או חושבים, פחד להתחייב, פחד לגבי כסף או בריאות…הרשימה ארוכה.

לרוב, כדי להמנע מתחושות אלה אנחנו או – מנסים להרגיע את עצמנו במחשבות חיוביות ואוספים אינפורמציה תומכת, או לחלופין מתעלמים מאינפורמציה, דוחים פעולות, נמנעים ממצבים. כל אחד והטריק שלו. אבל הפחד תמיד ימצא לו סדק דרכו הוא ישוב ויתגלה.

למעשה לפחד תפקיד חשוב, הוא שומר עלינו בחיים. בלעדיו אחוז הפציעות, הפגיעות וההתאבדויות היה מזנק לגבהים. אז למה אנחנו כל כך מסתבכים איתו?

בואו נקפוץ רגע ללונה פארק. הינה עומדים להם בתור ארוך, אנשים נורמאלים לחלוטין, המוכנים לשלם ממיטב כספם כדי לעלות על מתקני ענק שכל מטרתם היא להעיר פחד. כמה שיותר יותר טוב.

אז מה קורה כאן בעצם? למה בחיים הפחד נחווה לנו כלא נעים, אפילו כסבל, ובלונה פארק הוא עונג צרוף?

כמו תמיד, עניין הבחירה הוא זה שעושה את ההבדל. כאשר אנחנו בוחרים במודע לחוות אנרגיה מסויימת , אנחנו נחווה את האייכות שלה. לעומת זאת כאשר אנחנו מתנגדים לאותה אנרגיה החוויה שלנו תהיה כאב וסבל.

מהן האייכויות של הפחד?

יש בו התרגשות רבה, עוצמה, דחף ותנועה, חיות וחדות חושים. האם הייתם מוותרים על כל אלה?

בקליניקה שלי אני פוגשת פחדים מכל הסוגים הכוללים גם את שלי: האם אני עושה את הדבר הנכון עבור המטופל? האם אצליח לעזור? האם יאשימו אותי אם אכשל? כשאני מרגישה את כל אלה, אני יודעת שאני בכיוון הנכון. אני נושמת, מאפשרת לאנרגיה של הפחד לזרום בגופי, מתמסרת למקום בו איני יודעת דבר, לריק הגדול, ונותנת לכל השאר לקרות מעצמו. ההדהוד עם הגוף של המטופל או המטופלת על מיטת הטיפולים הוא כמעט מיידי, וכך יחד אנחנו יכולים לצאת למחול של התרגשות ותנועה…או במילים אחרות: לונה פארק בו הרכבת מביאה אותנו בסיום ההתרגשות הגדולה אל חוף מבטחים.