אני רוצה לדבר על נושא מפחיד: פחד.
נראה שלא משנה מה נעשה, הפחד הוא חלק מהחיים.
אצל חלק הוא מופיע כדאגות קטנות לאורך היום, ואצל אחרים כחרדה ממשית או התקפים.
הפחדים מגיעים בצורות רבות:
פחד להתחיל או לסיים משהו,
פחד לומר את מה שאנחנו מרגישים,
פחד להתחייב, פחד מכסף או מבריאות.
הרשימה ארוכה.
כדי להימנע מהתחושות האלה, אנחנו מפתחים דרכים שונות:
מרגיעים את עצמנו במחשבות חיוביות, מחפשים מידע תומך,
או להפך – מתעלמים, דוחים, נמנעים.
אבל הפחד לא נעלם.
הוא תמיד מוצא דרך לחזור.
ובכל זאת, לפחד יש תפקיד חשוב.
הוא שומר עלינו בחיים.
בלעדיו, היינו חשופים הרבה יותר לפגיעה.
אז למה אנחנו מסתבכים איתו כל כך?
בואו נקפוץ לרגע ללונה פארק.
אנשים עומדים בתור, משלמים כסף,
כדי לעלות על מתקנים שכל מטרתם היא לעורר פחד.
וכמה שיותר – יותר טוב.
אז מה קורה כאן?
למה בחיים הפחד נחווה כסבל,
ובלונה פארק הוא הופך לעונג?
ההבדל טמון בבחירה.
כאשר אנחנו בוחרים לחוות תחושה מסוימת,
אנחנו פוגשים גם את האיכויות שלה.
כאשר אנחנו מתנגדים לה,
החוויה הופכת לכאב.
אז מה יש בפחד?
יש בו התרגשות, עוצמה, תנועה, חיות וחדות.
אלה איכויות שלא היינו רוצים לוותר עליהן.
בקליניקה אני פוגשת פחדים מכל הסוגים – גם את שלי.
האם אני עושה את הדבר הנכון?
האם אצליח לעזור?
מה יקרה אם אכשל?
וכשאני מרגישה את זה, אני יודעת שאני במקום הנכון.
אני נושמת, מאפשרת לפחד לנוע בגוף,
ונשארת לרגע במקום שבו אני לא יודעת.
משם, משהו מתחיל לקרות.
ההדהוד עם הגוף של המטופל או המטופלת הוא כמעט מיידי,
ויחד נוצרת תנועה.
אפשר לקרוא לזה פחד.
ואפשר לקרוא לזה חיות.